Home » אילוסטרייטור למתחילים » מסדר זיהוי לגרפיקאים

מסדר זיהוי לגרפיקאים

כתב: יגאל לוי, איורים: יובל רוביצ’ק

לבד‭ ‬מהיותו‭ ‬מקור‭ ‬פרנסה‭ ,‬מקום‭ ‬העבודה‭ ‬מהווה‭ ‬כר‭ ‬אידיאלי‭ ‬למחקר‭ ‬אנתרופולוגי‭ ‬וחממה‭ ‬לגידול‭ ‬“טיפוסים”‭ .‬אולי‭ ‬מחוסר‭ ‬סובלנות‭ ‬או‭ ‬מתוך‭ ‬מגננה‭ ‬אנו‭ ‬נוטים‭ ‬למהר‭ ‬ולקטלג‭ ‬אותם‭ ‬מבלי‭ ‬להכיר‭ ‬לעומק‭ ‬את‭ ‬נפשם‭ .‬כל‭ ‬אחד‭ ‬מהם‭ ‬הוא‭ ‬עולם‭ ‬ומלואו,‭ ‬הנושא‭ ‬עימו‭ ‬איכויות‭ ‬הייחודיות‭ ‬לו‭ ,‬אך‭ ‬גם‭ ‬חולשות‭ ‬ומגבלות‭ .‬לא‭ ‬תמיד‭ ‬אנו‭ ‬מבינים‭ ‬אותם‭ ‬או‭ ‬את‭ ‬דרך‭ ‬פעולתם‭ ‬ולכן‭ ‬אנו‭ ‬מתקשים‭ ‬לתקשר‭ ‬איתם‭ .‬אף‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬כן,‭ ‬למדנו‭ ‬עם‭ ‬הזמן‭ ‬להתייחס‭ ‬אליהם‭ ‬בהרבה‭ ‬הומור‭ ‬ולמרות‭ ‬הפגמים‭ ‬בייצור‭ ‬אפילו‭ ‬לאהוב‭ ‬אותם (‬נו‭ ‬טוב‭, ‬לפחות‭ ‬את‭ ‬חלקם).‭ ‬חשוב‭ ‬לציין‭ ‬כי‭ ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬מאיתנו‭ ‬מכיל‭ ‬במינונים‭ ‬שונים‭ ‬את‭ ‬רוב‭ ‬הטיפוסים‭ ,‬אך‭ ‬תכונה‭ ‬דומיננטית‭ ‬אחת‭ ‬היא‭ ‬המקטלגת‭ ‬אותנו‭ ‬בעיני‭ ‬חברינו‭ ‬לעבודה‭ .‬כמובן‭ ‬שלכל‭ ‬טיפוס‭ ‬יש‭ ‬תתי‭ ‬טיפוסים‭ ‬וזנים‭ ‬שונים‭ ‬ומשונים‭ ‬של‭ ‬אותו‭ ‬אב‭-‬טיפוס‭. ‬

באופן כללי ניתן לחלק את המעצבים/גרפיקאים לשלושה אבי טיפוס:
הרענן
סיים עכשיו קורס ביצועיסטים או לימודי עיצוב וכולו התלהבות ורצון עז לעבוד במקצוע. מוכן להרוויח משכורת צנועה ולהשקיע ככל שיידרש ממנו, העיקר שיתנו לו צ’אנס לממש את מה שלמד. משתדל ללמוד את המקצוע, חדור מוטיבציה ומרץ ומשתדל ליהנות מכל רגע.

השרוף
נמצא בתחום כבר כמה שנים והפסיק מזמן ליהנות מהמקצוע. עובד רק מכח האינרציה- הוא למד עיצוב, עשה כמה קורסים ויש לו עבודה וזה מבחינתו מה שחשוב. לא מתאמץ ללמוד דברים חדשים, כי אין לו חשק או אין כבר מה ללמד אותו.

העשוי
כבר לא רענן אבל עדיין נהנה מהמקצוע. פחות משקיע בידע שלו מבעבר והמוטיבציה שלו מופנית בעיקר להשגת תנאי שכר טובים יותר. הולך לקורסים או ימי עיון רק אם מקום העבודה שלו מוכן לממן. משוכנע ביכולותיו ולכן תמיד מחפש בחשאי מקומות עבודה טובים יותר.
שלושת אבות הטיפוס הנ”ל נחלקים לעשרות מינים שונים ומשונים, תמהונים יותר ומוזרים פחות. מעניין אם תצליחו לגלות את עצמכם ברשימה, עוד יותר מעניין איך חבריכם לעבודה היו מקטלגים אתכם.

הפרימדונה
מסתובב כמו טווס ורוב העבודות למטה מכבודו. לא, הוא לא צורב תמונות בפוטושופ (זה מכאיב לו בעיניים), הוא לא מבצע הבאה לדפוס (זה לא תפקיד שלו), הוא לא עושה הדבקות (לא מסתדר עם סכיני חיתוך), הוא בשום פנים ואופן לא מעצב מודעות אינצ’ים (אין לו זמן לשטויות) והוא בטח לא עושה תורנויות (יש לו הסכם סודי עם הבוס). לאף אחד אין כח אליו אז מוותרים לו (אבל בסתר ליבם כולם רוקמים נגדו מזימות נקם).

 

 

 

 

 

 

הנחוץ
ידו בכל ויד כל בו- הכלבויניק במשרד. הוא לא רק מעצב הוא גם ביצועיסט, קופירייטר, צלם, סקנריסט ומנהל רשת לעת מצוא. מחזיק את המשרד בביצים, בלעדיו אף אחד לא זז. מקפיד להיות ריכוזי ולא מוותר על אף תפקיד. השם שלו נזרק לאויר אחת לחמש דקות ואמנם זה מציק לו אך בסתר ליבו מפיק מכך הנאה.

 

 

 

 

 

המנותק
מגיע לעבודה מצוייד בדיסקמן או אייפוד וחמוש דרך קבע באוזניות הנבלעות להן באלגנטיות לתוך אוזניו. אין לו מושג מה קורה במשרד ושמיעתו סלקטיבית באופן מחשיד. מתעורר לרוב בשלהי קלחת הרכילות ומוצא עצמו לחרדתו בלתי מעודכן. בדיקה מדוקדקת תגלה כי הוא עושה לכולם טובה מאחר ואת המוזיקה שהוא שומע צריך להרחיק מילדים, בע”ח ונשים הרות.

 

 

 

 

 

 

 

 

השושואיסט
ממנו לא תצליחו ללמוד דבר. שומר את הידע לעצמו מחשש שאם יסגיר את המידע ערכו בסכנה. לשאלה “איך עשית את האפקט היפה הזה בפוטושופ?” הוא לרוב יענה: “זה הרבה שלבים, אני לא זוכר”. אם תנסו לשבת לידו בזמן העבודה הוא יטען שקשה לו כך להתרכז או סתם ימשוך זמן עד שתתייאשו ותניחו לו.

 

 

 

 

המעודכן
יודע בדיוק מה מתכננים ב”אדובי” לקראת השנה החדשה הרבה לפני המנהלים הבכירים שם. הגרסה החדשה של פוטושופ עוד לא יצאה וכבר יש לו את גרסת האלפא של הגרסה שאחריה. מצוייד בכל התוכנות בגרסאות החדשות ביותר, כולל העדכון האחרון ישר מהתנור. מבלה שעות באינטרנט באתרי הורדות ובאתרי שמועות כדי “להסתנכרן” עם חומר טרי. מנוי על לפחות שלושה ירחונים (אחד מהם עוסק בגאדג’טים).

 

 

 

המקצוען
בקיא בכל רזי המקצוע, חמוש בביקורת עצמית גבוהה אך לא שוכח לבקר את כולם. יש לו שיטת עבודה לכל דבר והיא ורק היא הנכונה. אחראי, בעל סטנדרטים גבוהים, נוטה לעצבים כשלא מיישרים איתו קו. אפשר לשאול אותו הכל, אך אם השאלה בסיסית מדי לטעמו עשוי להפגין קוצר רוח או להפנות מבט מזלזל ומביע רחמים.

 

 

 

 

 

השאפתן
מקום העבודה הזה הוא רק תחנה קצרה עבורו. תחרותי ובעיקר הישגי. מסמן מטרה וחותר אליה בכל הכח, גם אם צריך לגנוב קרדיט, להעתיק עיצוב או לנווט את לשונו הלקקנית למקומות הנכונים. אשף ביחסי ציבור ועושה הכל כדי להרשים ולזכות בהערכה. נותן לכולם להאמין שהכל “קטן” עליו ומתאמץ להוכיח שהוא מספר אחת. לרוב מגיע בשלב מוקדם לעמדה ניהולית.

 

 

 


הקוטר
רואה תמיד את חצי הכוס הריקה- וגם אותה שתו לו! תמיד יש לו תלונות וטרוניות.
פעם הוא מלין על איטיות המחשב ופעם הוא מסנן קללה על אחת התוכנות. מרוב הרגלו להתלונן כל שאלה מפיו נשמעת בטון בלתי מרוצה ובכייני. הוא אף פעם לא מרגיש טוב ואין לו חשק לכלום. עוד רגע יצקצק בלשונו וילבש ארשת פנים חמוצה, יפנה למנהל הרשת וימטיר עליו טענות על איכויות הגרסה האחרונה של פריהנד (“למה לאילוסטרייטור יש רק עמוד אחד?”, “למה חייבים לעבוד בשכבות?” “למה עוד פעם שגיאת פוסטסקריפט?” “לא הגיע הזמן שתחליף לי מחשב?”).

 

המנהל
אף אחד לא מינה אותו לתפקיד אבל זה לא עוצר בעדו לתת תחושה של בעל הבית. נהנה לומר לכולם מה לעשות ומצליח לכפות את דעתו במניפולטיביות יעילה.
סמכותי, אסרטיבי, כריזמטי והחלטי עד כי אי אפשר ממש להתווכח איתו.

 

 

הליצן
במקרה הטוב שנון וחביב אך למרבה הצער לרוב מדובר בחד לשון למראית עין בלבד. מצחיק רק חלק מהאנשים, השאר רואים בו מטרד. חמוש בצרור בדיחות מהבית, רובן נושאות אופי מיני או עדתי. מצליח חלקית להסוות את כישוריו הירודים בעזרת הומור או ציניות או ביקורת לגלגנית על חבריו לעבודה.

 

 

 

 

 

הפרילאנסר
אין כאן כוונה למעצב או גרפיקאי המגיע לעבודה חד-פעמית. הכוונה היא לאחד המחזיק- לאחר שעות העבודה- במספר לקוחות או עבודות נוספות. רוב היום הוא עסוק בטלפונים או בהדפסות חשאיות של עבודותיו. כשאף אחד לא בסביבה הוא מנצל את השעה להמשך עבודותיו הפרטיות. לעיתים נדמה כי עבודתו הקבועה מפריעה לקריירה שלו מחוץ לעבודה. לרוב מפגין חוסר ריכוז ולחץ שמא יתגלו מעשיו לבוסים.

 

 

 

 

הוותיק
שועל קרבות עתיר נסיון. התחיל לעבוד בתחום עוד בתקופת הלטראסט, הרייספדר והרפידוגראף. מכיר את פריהנד ופוטושופ מהגירסה הראשונה ומדבר על אחת מהגרסאות בנוסטלגיה פאתטית (“אני אומר לך פריהנד 3 היתה הגרסה הכי טובה ויציבה שהם אי פעם הוציאו”). מקבל כל חידוש בתחום בחשדנות או סקפטיות ומתעקש לשמור אמונים לישן והטוב.

 

 

הפרפקציוניסט
בוחן כל עבודה בשבע עיניים ובודק כל פיקסל לגופו. מצוייד במערכת בקרה מתוחכמת המזהה כל פגם או טעות ויזואלית ללא צורך באמצעים מכניים או אלקטרוניים. לא מעגל פינות כעיקרון- אפילו לא למלבנים בפריהנד- גם תחת עינויים לא תחלצו ממנו פשרה. העבודה הושלמה והוא עדיין בכסאו, מצמצם את עיניו ומטה ראשו ב15- מעלות. תנו לו עוד רגע, הוא כבר ימצא איזו טעות. חבל שהלחצתם אותו בזמן- הוא לא שלם עם התוצאה.

 

 

החפיפניק
אחיו החורג והשנוא של הפרפקציוניסט. מגיע לעבודה באיחור ולוקח כל דבר בקלות- יותר מדי בקלות. מטרתו היחידה לצלוח את היום בשלום- ולכן עבודותיו בלתי מוקפדות ונעשות כלאחר יד. לא משקיע בעבודה יותר מדי זמן, ממילא זה בא לו בקלות. את העבודות החשובות או המורכבות ממעטים לתת לו מחשש לתוצאה ולכן לא נחשב לביצועיסט אלא מקסימום “סקיצועיסט”.

 

הבלאגניסט
סביבת העבודה שלו נראית כמו אחרי פגיעה ישירה של קסאם. שלא תבינו לא נכון, זה לא שהוא מתאמץ להוכיח שהוא עסוק- אין לו כוח או זמן לסדר. נקיון הוא מבצע פעם בשנה וגם זאת רק תחת איומים ולאחר שמפלס הזבל עלה על גדותיו. גם במחשב האישי הבלאגן חוגג. המכתבה צפופה בקבצים ישנים וחדשים ורק סל המחזור נקי. ביקור באזור מחייתו עשוי לגרום להתקף אפילפטי למנקה. ממעט לזרוק ולכן במקרר המשרד ניתן למצוא מנות Take away שלו ממסעדות שנסגרו לפני שנה.

Be Sociable, Share!

    .התגובות סגורות